פסק דין משלים בתיק ת"א 5397-07

1. בפסק דין חלקי מיום 16.12.12, הוריתי על השלמת טיעונים של הצדדים בסוגיית ההשבה, בהמשך לביטול ההסכם בין הצדדים. טיעוני הצדדים הוגשו. עתה, יש להחליט בעניין.

2. נקודת המוצא לדיון מצויה בהוראת סעיף 9 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970. הוראה זו קובעת חובת השבה הדדית בעקבות ביטול חוזה בשל הפרה. ככלל, ההשבה נעשית בעין. עם זאת, מקום בו השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה, נעשית השבת שווי.

3. ככל שהדברים אמורים בהשבה על ידי התובעת, הרי שזו קיבלה סכום של 50,000 דולר, ועליה להשיבו. אשר לנתבעים. אלה קיבלו בית. מן החומר עולה כי הם ביצעו בו עבודות בינוי נרחבות, כמתואר בפסק הדין. אף כי אין בפניי תשתית קונקרטית המאפשרת לקבוע ממצא מדויק בשאלת היקף ההשקעות במבנה, או שוויו כיום, יש יסוד מוצק להניח כי מדובר בהשקעות יסודיות ומקיפות במידה כזו, עד כי השבה בעין אינה סבירה עוד (ראו ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים כרך ד', ירושלים תשע"א - 2011, בעמוד 440). זאת, אף כי צוין בפסק הדין החלקי, כי בהוראת הדין הקובעת חובת השבה הדדית, יש תמיכה בטענות התובעת כי יש להורות על פינוי הנתבעים מן המבנה (פסקה 47 לפסק הדין).

4. ודוק. בפסק הדין נקבע, כי תוספות הבנייה שבוצעו על ידי הנתבעים נעשו שלא כדין. על רקע זה הימנעות מציווי על השבה בעין עלולה ליצור מצב, בו חוטא ייצא נשכר. לשיקול זה יש לתת משקל ראוי. יש לתת משקל בהקשר זה לחומרת התנהגותם של הנתבעים, אשר ביצעו בנייה נרחבת שלא כדין (ראו פסקאות 37 - 38 לפסק הדין החלקי). עם זאת, יש להביא בחשבון כי קיימים בדין הליכים ותרופות במישורים אחרים, אשר יש בהם כדי לתת מענה לעניין זה. בהתדיינות שבפניי, יש לתת את עיקר המשקל לשיקולי צדק יחסיים הנוגעים בעיקרם לצדדים שבפניי. גם בהביאי בחשבון את יסוד אי החוקיות בביצוע הבנייה, ציווי על השבה בעין עלול ליצור בנסיבות העניין התעשרות בלתי מוצדקת של התובעת. התעשרות כזו אינה תואמת את עיקר מטרותיו של סעד ההשבה. יש להתחשב גם בכך, שמדובר בבית המגורים של הנתבעים. בשים לב לשיקולים אלה, צווי המורה על השבה בעין יהיה בלתי מידתי. משכך, יש מקום במקרה זה, להורות, בכל הנוגע למבנה, על השבת שווי.

5. אין בפניי תשתית הנוגעת לשוויו העדכני של הבית. על פי תנאי המכר, שוויו של הבית בשנת 2007 עמד על 60,000 דולר. הגם שבמשק חלה, בתקופה מאז, עלייה ניכרת במחירי הנדל"ן, לא אוכל לקבוע, על פי התשתית שבפניי, כי חל שינוי בשווי הבית, המשפיע על היקף ההשבה (ראו ע"א 5267/03 פרג' - גשורי נ' מיטל, פ"ד נט(5) 337 (2005)). בהקשר זה, אין להביא בחשבון עליית שווי בשל התוספות שבנו במקום הנתבעים (ראו בספרם הנ"ל של כהן ופרידמן, בעמוד 439). בנסיבות אלה, על הנתבעים להשיב לעניין זה סך של 60,000 דולר לתובעת. בקיזוז הסכום שעל התובעת להשיב להם, יוצא כי על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 10,000 דולר, בהמרה לשער היציג, ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין. מתקבל סך של 54,744 ש"ח. 

 6. הואיל וההסכם בוטל בשל הפרתו על ידי הנתבעים, עליהם להשיב גם את טובת ההנאה שהפיקו מן הבית, המתבטאת בשווי השימוש בו בתקופה הרלוונטית (ראו ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך ב', מהדורה שנייה, ירושלים תשנ"ח - 1998, בעמודים 727, 742). בפסק הדין נקבע כי דמי השכירות הראויים עומדים על 350 דולר לחודש. התקופה הרלוונטית היא מסוף חודש יולי 2006, היינו - 77 חודשים. מתקבל סך של 26,950$. בהמרה לפי השער היציג, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מתקבל סך בשקלים של 112,318 ש"ח.

7. יוצא, כי בסך הכל, על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 167,062 ש"ח. סכום זה מצטרף לסכומים שנפסקו בפסק הדין החלקי. בנוסף, על הנתבעים לשלם לתובעת שכר טירחת עורך דין, המצטרף לסכום שנפסק בפסק הדין החלקי, בסך של 8,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו עד ליום 1.3.13.

ניתן היום,  ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: